איתור הסלמנולה במזון בעקבות זיהום במפעלי שטראוס, הייתה עוד תזכורת לכך שאל לנו להיות שאננים מול איומי מחלות ומגפות. שוחחנו עם ד"ר אהוד מירון, לשעבר אפידמיולוג מחוזי בקופת חולים כללית, כדי להבין האם מאז הקורונה השתנתה דעת הקהל ביחס להערכות מקצועיות של אפידמיולוגים
בספרו המצליח "ההיסטוריה של המחר", סיפק יובל נח הררי ניתוח מעניין ביחס לעברו ולעתידו של המין האנושי. לפי נח הררי, עד המאה ה-21, סדר היום של האנושות היה מורכב בעיקר מהתמודדות עם מלחמות, רעב ומגפות; הקבוצות האנושיות למיניהן על כדור הארץ התרכזו בעיקר בצורך שלהן להתמודד עם האיומים הללו, וניסו לשרוד, לא מעבר לכך. עם זאת, במאה הנוכחית, האנושות "סימנה וי" (כך במקור) על שלושת הבעיות הללו, ויכולה להרשות לעצמו להמשיך ולתכנן כיצד היא תשיג את היעדים הבאים שלה: ניצחון על המוות, סינגולריות וכדומה. עם זאת, ארבע שנים לאחר פרסום הספר שהצליח בקנה מידה עולמי, התפרץ במחוז ווהאן שבסין וירוס מסתורי, ורובכם פחות או יותר יודעים את ההמשך: מגפה אדירה ששיתקה את העולם קרוב לשנתיים ברמות פאניקה עולות ויורדות. בעקבות הקורונה, רבים ביקרו את יובל נח הררי, וטענו שהוא פספס בגדול.
עם זאת, לפי ד"ר אהוד מירון, התפרצות הקורונה אינה מוכיחה שיובל נח הררי טעה, אולי דווקא להפך. "הנזקים של הקורונה היו אדירים, אין ספק", אומר דוקטור אהוד מירון. "עם זאת, צריך להשוות את מה שחווינו בפועל, לעומת מה שיכול היה להיות אם ממשלות וארגונים היו מגיבים אחרת. ראינו למשל איך האנושות פיתחה כל מיני אמצעי התמודדות מגוונים בהקשר של הקורונה תוך כדי תנועה: בידוד נדבקים לצורך מניעה של התפשטות מהירה, הטלת סגרים כוללים, בדיקות מקיפות בקנה מידה עצום, וכמובן חיסונים שפותחו במהירות, אושרו והופצו במרבית העולם. אמנם חווינו נזקים אדירים, אבידות בנפש ופגיעה קשה בכלכלת העולם, אבל מבחינת קנה מידה היסטורי, הנזקים הללו כמעט בטלים בשישים. כיום הגענו למצב שתוך קצת יותר משנתיים בלבד מאז פרוץ הקורונה, מחלה שהייתה קטלנית פי 40 משפעת (היחס של זן האלפא) כיום אינה מהווה איום כלל. במידה רבה, העולם כולו חזר לחיים מלאים ב-99% בתוך שנתיים; בפרספקטיבה היסטורית ונוכח האיום הפוטנציאלי, זה לא פחות מהישג חסר תקדים עבור האנושות".
אפידמיולוגיה – לא מה שחשבתם
ד"ר אהוד מירון הוא יזם ומפתח פרויקטים של חדשנות בתחום הרפואה. בנוסף, דוקטור אהוד מירון הינו רופא ותיק (לימודי רפואה בטכניון) עם התמחות באפידמיולוגיה. בין שלל התפקידים שביצע, ניתן למנות את היותו יו"ר של איגוד רופאי בריאות הציבור, מרצה בתחום האפידמיולוגיה באוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית, האפידמיולוג המחוזי של קופת חולים כללית ועוד.
מה זה בעצם אפידמיולוגיה?
ד"ר אהוד מירון: "מקור המילה מיוונית. אפידמיה משמע מגפה, ולוגיה משמעה תורה או מתודה. כמעט משחר האנושות ישנו עיסוק בזיהוי של מחלות, הבחנה בין מחלות ומגפות, איך לעצור מגפות, איך לטפל בהן וכדומה. לאורך מרבית ההיסטוריה, בני האדם היו פשוט חסרי אונים נגד מחלות קשות וקטלניות. בימי "המוות השחור" באירופה של ימי הביניים למשל, כשאנשים בכל אירו-אסיה מתו בהמוניהם, התפיסה הרווחת הייתה שהמגפה הזאת היא פשוט עונש מאלוהים. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת כי שילוב של תנאי סניטציה ירודים בערים הצפופות, וכן ההתרבות של חולדות ומכרסמים נוספים, הניחו את התנאים להתפרצות הנרחבת של המגפה. לאורך השנים, השתפרו התנאים ההיגייניים, המדע התפתח וכדומה, ומגפות הפכו אירוע שכיח הרבה פחות. עם התקדמות הרפואה והמחקר התרופתי, אנו נמצאים במקום אחר לגמרי ביחס להתמודדות עם מחלות.
עם זאת, וירוסים לא ידועים רבים קיימים בטבע בקרב חיות וזנים שטרם באו במגע עם האדם, וכמו שעטלף או פנגולין בסין הדביקו את האדם איכשהו, זו בהחלט לא הפעם האחרונה שזה יקרה. עם זאת, החוכמה הגדולה במגפות היא למנוע אותן מלכתחילה, ואת זה מנסים לעשות האפידמיולוגים: לזהות את המקור של הוירוס (או מיקרו אנזים אחר), לבודד את המגע הראשוני שלו עם בני האדם, למנוע התפשטות גיאוגרפית על ידי תיאום אמצעים המופעלים בין הגורמים המתאימים וכדומה.
בהקשר הזה, אפידמיולוגיה מאפשרת יצירת תחזיות מועילות, וכן הצעות אופרטיביות לדרגים המבצעים. מאז שג'ון סנואו (אבי האפידמיולוגיה המודרנית) ערך תצפיות והערכות במגפת הכולרה בסוהו של לונדון במאה ה-19, עולם האפידמיולוגיה בנה לעצמו 'ארגז כלים' לטיפול במגפות: מדידות, בדיקות מסוגים שונים ויצירת תחזיות וכל זאת כדי לבצע הערכות ודרכי פעולה עבור שני סוגים של תרחישים: התמודדות עם מחלות שאנחנו מכירים, והתמודדות עם מחלות שאנחנו לא מכירים. הקורונה למשל הייתה מחלה חדשה: בהתחלה לא ידעו מה הולך לקרות, ולכן בנו תחזיות שונות והערכות בתנאים של אי ודאות רבה. הכלים האפידמיולוגים מאפשרים להניח הנחות מסוימות על בסיס מגפות קודמות, ומנסים ליצור מדדים שיהוו אינדיקציות תקפות בסבירות גבוהה מספיק למחלה החדשה. כמובן שתמיד האפידמיולוג צריך לסייג את הדברים, ולציין שהכל בגדר השערה. מנגד, במצבים מסוימים אין ברירה אלא לפעול על סמך השערות שאינן ודאיות, ולהחליט על סמך אותן השערות החלטות שיהיו רלוונטיות למאות מיליוני אנשים ואולי אפילו מיליארדי אנשים לפעמים (ישנם דברים שמקובלים בעולם ופחות מאפשרים שיקול דעת עצמאי, כמו הנחיות עולמיות של ארגון הבריאות העולמי).
בתגובה לאותן הערכות של מדענים ואפידמיולוגים בקורונה, נבנו מעבר לכלים האפידמיולוגים הרבה מאד מנגנונים שאפשרו איתור מוקדם וכן השתלטות מהירה על התפרצויות של מגיפות. הדבר מאפשר לצמצם את המעבר של המחלות בין מדינות, ואיפשר למדינות מסוימות להיפגע פחות. אני סבור שהדבר הכי גדול שהשתנה בקורונה, הוא שלמרות שהאפידמיולוגיה הינה כלי מדעי, וכבודה במקומה מונח – אינה המרכיב היחיד בתחום בריאות הציבור, וכי עלינו להתייחס לשיקולים נוספים של רווחת הציבור ולא רק לתחלואה לכשעצמה.
סערה בגביע גלידה
המקרה האפידמיולוגי הבולט שהיה אך לאחרונה, היה הגילוי של חיידק הסלמונלה במוצרי השוקולד של שטראוס-עלית, שהביא לריקול מזון בקנה מידה אדיר ביחס למדינת ישראל. לפי הפרסומים, מקור הסלמונלה הוא כנראה ביונים שחדרו למפעל, והעבירו חיידקים שאיכשהו הגיעו לפסי הייצור של המוצרים. בינתיים, המפעל מושבת, וסיום המשבר אינו ברור.
מה קרה שם בשטראוס?
ד"ר אהוד מירון: בהקשר של מזון, ברוב המקרים מדובר בהקשרים זיהומיים דוגמת מה שקרה לאחרונה במפעלי שטראוס. בדרך כלל האיתות האפידמיולוגי מגיע כאשר נוצרים יותר משני מקרים דומים (צבר מקרים) במקביל שמגיעים לבית החולים, כמו למשל שני מטופלים שמציגים סימפטומים דומים כגון שלשולים חריפים. במצב כזה, נפתחת חקירה אפידמיולוגית: מטרת החקירה האפידמיולוגית היא לאתר את המשותף בין המקרים, כמו למשל למצוא ששניהם אכלו שוקולד. משם הולכים לקחת דגימה במטרה לעצור את שרשרת ההדבקה. בדרך כלל מדובר באירועים קטנים יותר שלא מגיעים לציבור, אלא לפקחים של משרד הבריאות. ככל שחולפות השנים, מנגנוני האיתור של משרד הבריאות הולכים ומשתכללים, ובזכות היכולת הזו ניתן לזהות מגפות בראשיתן בדיוק כזה שבעבר לא יכולנו לחלום עליו".
ד"ר אהוד מירון הינו רופא, אפידמיולוג מומחה, וכן יזם חדשנות בעולם הרפואה. למידע נוסף, ניתן להיכנס לאתר הבית של דוקטור אהוד מירון, שם ניתן לקרוא חומר מקצועי בתחום האפידמיולוגיה.
